<h1>ספר הנייר הלכ' אותו ואת בנו</h1>
<h2>דף מה:</h2>
אותו ואת בנו נוהג בזכרים ובנקיבות, בין שחט האב תחילה ואח"כ הבן או איפכא. רב אלפס פי' דדווקא בנתברר האב אז נוהג בזכרים אבל לא נתברר לא, ורבי' מנחם או' דלעולם אינו נוהג אלא בנקיבות. ובאנקלוס תרגם לה ולברה. ואע"ג דכתי' ואת בנו, מי שבנו כרוך אחריו והיינו האם, אבל האב ובנו מותרים ביום אחד דאין הלכה כשמואל דאמר חוששין לזרע האב כחנניא דהא ר' אבא עבד עובדא כר' יהודה בפרידה דאמר אין חוששין, גם ה"ג פסקו דאינו נוהג אלא בנקיבות. והיום הולך אחר הלילה דכתי' ויהי ערב ויהי בקר. הגהה. תניא יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים בין בנקיבות ודין הוא חייב כאן וחייב באם על בנים, מה כשחייב באם על בנים חייב בנקיבות ולא בזכרים אף כשחייב כאן בנקיבות ולא בזכרים. ומה נפשך לומר הרי הוא אומר מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו, מאי אם נפשך לומר וכ"ת אותו זכר משמע הרי הוא אומר בנו, ולחנניא אותו דמשמע זכר וכתיב בנו מי שבנו כרוך אחריו דמשמע נקיבה הילכך נוהג בין בזכרים בין בנקיבות, וק"ל כר' יהודה דפי' דאין חוששין לזרע האב. וכן פי' התרגום ותורתא או שיתא לה ולברה. אמנם גם לזרע האב אמרי' לקמן דספוקי מספקא לן אי חוששין או אין חוששין בין לר' אליעזר בין לרבנן, והתרגום מפרש ללקות דוקא אבל בזרע האב הוי ספיקא, וכן פי' ר"ת. ע"כ.
